גיל ההתבגרות הוא גיל קשה הן למתבגרים עצמם והן לאנשים הסובבים אותם. אם כך, הבחירה בלימודי חינוך ילדים בגיל ההתבגרות הינה בחירה בעלת דילמות רבות ודורשת מחשבה רבה.

הייחודיות של גיל ההתבגרות

בגילאי העשרה, הילדים, אשר הופכים לנערים ואז לאנשים צעירים כהרף עין, מתחוללים שינויים רבים הן מבחינה פיזיולוגית והן מבחינה חברתית ומחשבתית. זוהי תקופה בה הגוף משתנה כליל הן אצל בנים והן אצל בנות וההורמונים משתוללים וגורמים גם לשינויים התנהגותיים בנוסף לשינויים הפיזיולוגיים הניכרים לעין. הצורך בקבלה חברתית, ניתוק מן המשפחה ומציאת הדרך האישית של המתבגר מובילים לעתים קרובות להתנהגות מרדנית, אימפולסיבית ולעתים לאובדן הדרך.

ארגז כלים

חינוך ילדים בגיל ההתבגרות  הוא מאתגר במיוחד עקב השינויים המצוינים לעיל ולכן, כדי לעשות זאת על הצד הטוב ביותר, יש לקבל כלים והכוונה מקצועית. סטודנטים לחינוך של הכיתות הגבוהות מקבלים כלים אלו ובעיקר את האפשרות להבין את תחושת הבלבול של המתבגר ואת הדרכים הרבות, בהן ניתן להדריך את המתבגר לחזור לתלם ולמצוא את הדרך האישית שלו בתוך השינויים הדרמטיים המתחוללים בו ומסביבו.

מורי דרך

מורים במערכת החינוך מהווים לעתים קרובות גם כמורי הדרך של המתבגרים. היות שלמתבגרים רבים קשה לפנות להוריהם ולהתוודות בפניהם לגבי התחושות המציפות אותם, פעמים רבות אלו אנשי מערכת החינוך, אשר נבחרים על ידי המתבגרים להיות להם אוזן קשבת ואנשי ייעוץ והכוונה גם בשגרה וגם במקרי קיצון. כאשר ישנה פתיחות ותחושת ביטחון אצל המתבגר כלפי המחנך שלו, ניתן ליצור שיח מלמד ומכוון ובכך להשפיע על חיי המתבגרים.

רגישות ונחישות

שתי תכונות אלו נדרשות אצל מי שבוחר להיכנס לתחום של חינוך ילדים בגיל ההתבגרות. הרגישות נחוצה על מנת לאפשר למתבגרים לפנות אל הדמות החינוכית בעת הצורך ולהיפתח בפניה בין ביזמת המתבגר ובין אם ביזמת המחנך. הנחישות נחוצה על מנת להבהיר למתבגרים היכן עובר הגבול שבין החברים שלהם לבין הדמות החינוכית שלהם ולייצר אפשרות להצבת גבולות ברורים וכללי התנהגות נאותים בהתאם למסגרת, בה הם נמצאים.